רגשות כמו עלבון ואחריו בכי מגיעות מהרגש , מרגישים צביטה בלב - זו לא באמת צביטה אבל זו פעימת לב אחת שמשנה את כל מצב הרוח שלך ומורידה את התדר שלך בבת אחת נכון ? מכירות את זה?
הרגש שלך נעלבה ממשהו והמשהו הזה מגיע תמיד מבחוץ . מילה שנאמרה שנכנסה לך עמוק פנימה, חוסר התחשבות בצרכים והרצונות שלך , התעלמות ממה שיש לך להגיד או בכלל מהנוכחות שלך. והרבה פעמים העלבון הוא של הילדה שבך שמרגישה לא ראויה ושלא רואים אותה. כנראה ההרגשה הזו מוכרת לך מהילדות , לפחות היא מוכרת לי מהילדות שבסיטואציות מסוימות לא ראו אותי ולא ביטאתי במילים את מה שאני מרגישה ואז ההרגשה הזו נטמעת בגוף והולכת איתנו לאורך שנות הבגרות שלנו ואז קורות סיטואציות שמעירות את התחושה הזו ובום העלבון צף, הרגשות הללו צפים ואנחנו שוב בלופ הזה. אתמול הרגשתי שלא רואים אותי , הרגשתי עלבון ועלו דמעות התוכן לא משנה אבל זה ממש זרק אותי באותו רגע לילדה הקטנה שהייתי שלא ראו אותי ולא התחשבו בצרכיי. זה לא קל להיות בגל הכואב הזה ששטף אותי ובאותו רגע נאלמות לי המילים . כלומר אני הופכת להיות אילמת ואין לי מה לומר וגם נעלמות כן.. אז מה עשיתי..
קודם כל לתת לרגש לבוא לידי ביטוי כי רק שאנחנו עוברות דרך הרגש שעולה היא הופכת להיות טרנספורמטיבית כלומר יקרה שינוי לטובה ולחיוב בהתמודדות שלנו ובגישה שלנו לחיים. אז נתתי לרגש להיות ונתתי לדמעות לצאת והכי חשוב שעשיתי זה התבוננתי ברגש שעלה ומה אומר לי הראש ונתתי להם להיות זה כמו לשוט בסירה ולהתבונן על הזרם ועל הנוף שחולף ועצם ההתבוננות כביכול כצופה ולא כמעורבת וקורבנית ושאלות כמו זה קרה לי ולמה זה מגיע לי ? אלא התבוננות מתוך מודעות על הדברים שעלו וקבלה שלהם as is קבלה רדיקלית ללא שום תנאים ושיפוטים על עצמנו . והייתי עם ההבנות ולמרבה הפלא הלכתי לישון רגועה ונינוחה. כי זה לא קשור למישהו אחר למשהו חיצוני הכל מתחיל ונגמר בנו. וזו למידה. למידה על עצמנו ואת עצמנו .
אוהבת אוֹש
Comments